התרבות הנאטופית התקיימה באזור הלבנט לפני 15,000 עד 12,000 שנים, בתקופה שבה קבוצות של ציידים ולקטים החלו לעבור לאורח חיים של התיישבות קבע. מעבר זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהקמת יישובים גדולים וקבועים יותר, בשימוש במתקני אחסון ובמגוון רחב של כלי טחינה ועיבוד מזון. אחד הכלים המזוהים עם תקופה זו הוא להב המגל, שנעשה לחלק קבוע במכלול כלי הצור הנאטופי, ומעיד על חשיבות גוברת של קציר ועיבוד צמחים. עם זאת, בשל מיעוט שרידי הדגנים שנמצאו באתרים הארכאולוגיים, לא היה ברור עד כמה שימשו הלהבים לקציר דגנים ומה הם יכולים ללמד על האופן שבו נוצלו דגני בר בתקופה שקדמה לחקלאות.
במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ביקשו החוקרים לשחזר כיצד קצרו ועיבדו הנאטופים דגני בר, ולבחון מה ניתן ללמוד מכך על השלבים המוקדמים בדרך לגידולם. את המחקר הובילה ד"ר איריס גרומן־ירוסלבסקי, ראש המעבדה לחקר סימני שימוש במכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטה. צוות המחקר מהאוניברסיטה כלל גם את ד"ר תמר קרוגמן מהמכון לאבולוציה, פרופ' ראובן ישורון, פרופ' דניאל קאופמן, פרופ' מינה ויינשטיין עברון ותלמידות המחקר קטרינה ברשאי ומריה פיליפונסקי, עוד השתתפו חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומרשות העתיקות.
במחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, נמצא כי כבר לפני כ־15,000 שנים קצרו בני התרבות הנאטופית דגני בר באופן מתוכנן ומתמשך, בהתאם להבשלה של הצמחים. החוקרים מצאו כי הקציר החל כאשר הדגנים היו בשלים למחצה ונמשך לאורך כמה שבועות עד לשלבים מתקדמים יותר של הבשלתם.
